שלום למשפחה היקרה שלי
מה שלומכם?
אני כבר בבית החדש
ואני מאוד אוהבת אותו.
כולם כל כך נחמדים
ואדיבים אליי ומיד אחרי שהגעתי לבית הם עשו לי סיור, והכל מאוד הזכיר לי את הבתים
הישראלים אצלנו, הרי אני יודעת שישנם שורשים כאלה במשפחה הזאת.
הם הראו לי את החדר שלי
ומאוד התלהבתי ממנו ומתכולתו ובעיקר שיש לי שירותים ומקלחת משלי, שזה מה שהכי היה
לי חשוב, הפרטיות שלי.
האימא סייעה לי
לפרוק את המזוודות ואתם לא תאמינו מה היה שם.......במזוודה שנסעה בטעות לתאילנד
החליטו להשאיר לי חותם מזכרת ממשלת ארה"ב.
בגלל שאסור לנעול את
המזוודות בארה"ב, ומזה אשמתי שהיא הוטסה לתאילנד ולא הייתה לי אפשרות לפתוח
את המנעולים מניו יורק לשיקגו..אז הם פרצו לי אותם, שברו לי לחלקיקים כל דבר אפשרי
שם, בין היתר את המתנות של הילדים, ולא רק זה, הם גם השאירו לי פתק ענק של אזהרה
שזה לא יקרה בשנית.
לא ידעתי אם לבכות או
לצחוק על המצב שלה מבפנים אבל אמרתי שעדיף ככה מאשר שהיא לא הייתה חוזרת בכלל.
פיזרתי את התמונות
של כולם כבר על לוח השעם וכך כל בוקר לפני שאני עולה אני יכולה לראות את הפרצופים
של כולם!
החדר שלי הוא ממש
חממה, לא רציתי שהוא יהיה קר, אתם מכירים אותי אני צריכה סביבה נוחה וחמה כדאי
להרגיש בבית, אחרי הכל זה הולך להיות הבית שלי בתור אופר בארה"ב לשנה
שלמה.
הרושם הראשוני מאוד
עובד עליי ואני התרשמתי מאוד לטובה מהמשפחה הזו מהחיצוניות והפנימיות שהופגנה כלפי
לאורך כל שעות הערב, הארוחה ועד לשעות הקטנות של הלילה שהם עזרו לי לפרוק את
המזוודה ולא סתם זרקו אותי למטה, במרתף, בחדר שלי.
שבוע הבא אני אכתוב מכתב
לכולם ואפרט קצת יותר על מעלילותיי...
עד אז שמרו על קשר וכתבו
לי גם אי מיילים.
כבר ביום השני נסעתי עם
האימא לפתוח לי מספר ביטוח לאומי, זה כמו תעודת זהות שלנו בארץ, שמגיע הביתה לאחר
שבועיים ולמעשה אי אפשר לעשות בלי זה שום דבר, לא רשיון נהיגה ולא לפתוח חשבון
בנק.
לאחר מכן נסענו לפתוח
חשבון בנק, על שמה לאופן זמני, המשכנו אחר כך לדואר, קניתי כמה מעטפות ובולים
לארץ.
בשבוע הראשון בתור אופר
למדתי להכיר את הילדים, לשחק איתם...האווירה סביבי הייתה כמו משפחה לא עבודה, מה
שהנעים את הזמן ונתן תחושת נוחות.
עם חלוף השעות התחלתי
לקבל טלפונים מאופריות ישראליות שגרות באזור...היועצת המקומית מעבירה מיילים לכלל
האופריות שתחתיה, להודיע להם על הבנות החדשות שמגיעות וכך תמיד הן יכולות ליצור
קשר עם הבנות שרק הגיעו ולרכך את כניסתן לאזור.
בנוסף קניתי כרטיס
טלפון בתחנת הדלק הקרובה לביתי ומדי יום נכנסתי לאינטרנט רק כדי לקבל חיוך וכוחות
מחודשים.
אם שכחתי לציין,
לבית אליו הגעתי ישנו מספר לא קטן של חיות, דגים, חתולים, כלבים ותרנגולות...את כל
זה ידעתי מראש אבל כמה נודניקים הם יכולים להיות..פששש......זה כבר משהו אחר.
ביום השלישי האימא
לקחה אותי לסיבוב של עשר דקות כדי לראות איך אני נוהגת....זה היה קצת מלחיץ למרות
שידעתי שאני נוהגת טוב ובבטחה, זה עבר בשלום וכבר אחרי כמה שעות שלחה אותי עם
הילדים לספרייה שנמצאת בקרבה מקום, אך משום מה לא רק שהסתובבתי 3 שעות בחיפוש
אחריה גם לא מצאנו אותה...היום בדיעבד זה כל כך מגוחך לראות כמה היא קרובה, ממש
מרחק של כמה בלוקים קדימה.
השבוע הסתיים
ברגשות מעורבים, לילה אחד הגיעה האופרית הקודמת שלהם, היא במקורה מגרמניה, לאחר
שחזרה מטיול ברחבי ארה"ב עם החברות שלה, וערכה לעצמה מסיבת פרידה מהמשפחה.
התחושות היו מאוד
מעורבות, אני הרגשתי לא בנוח אז לא לקחתי בזה חלק והעדפתי לשבת בחדר...כמה שעות
לאחר מכן היא עזבה ושני הילדים הקטנים לא הפסיקו לבכות כל הלילה, הרגשתי קצת לא
בנוח כי גם לא הרגשתי במקום לגשת אליהם, הם בקושי הכירו אותי....
וכמובן שהשבוע נחתם
בביקור היועצת המקומית שהיה מלבלב וקבלת המשכורת הראשונה, שהייתה קצת יותר מהנדרש,
אבל זה נדיר ולא קורה הרבה, תלוי על איזו משפחה נופלים.
אז אחרי שבוע
הלמידה, הכניסה החלקה וההכרה מסביב, מגיע לו שבוע חדש ועכשיו באמת מתחילה העבודה
הקשה..להתחיל להתחבב על כולם ולעשות את העבודה על הצד הטוב ביותר.
רוצה להיות אופר בניו יורק? אופר אין אמריקה, תגשים לך את כל החוויות...פרטים באתר
