יום שני, 10 בספטמבר 2012

פוסט אורח - יישום דמיון מודרך ו-NLP לשם הצלחה במשימות

בעבודתנו כאופרים עם משפחה חדשה לא פעם אנו ניגשים לבצע משימה כלשהי, ולאחר שסיימנו אנו מרגישים שהיינו יכולים לעשות זאת טוב יותר. בעזרת שימוש בשיטת דמיון מודרך ו-NLP תוכלי ללמוד כיצד למקסם את יכולותיך בעת ביצוע משימות ולהגיע לתוצאות טובות יותר גם בפעם הבאה שתתקלי במצב דומה.

מהו דמיון מודרך ? מדוע נעשה שימוש בשיטה ?

תאר לך מצב בו אתה ניגש לבצע משימה כלשהי – לא משנה בין אם מדובר בראיון עבודה , מבחן , מצגת חשובה במקום העבודה או שמא מדובר בתחרות ספורט – אך אתה מרגיש שכבר ביצעת את המשימה בעבר, וכעת תוכל לבצע אותה בקלות וללא קשיים. לא מדובר בתרחיש דמיוני, אלא ההפך – באמצעות שימוש בדמיון מודרך, מיליונים ברחבי העולם מתמודדים עם משימות ומרגישים שהם כבר ביצעו אותן בעבר, וכעת ביצוע המשימה ממש "קטן עליהם".

דמיון מודרך מהווה טכניקה המסייעת לנו לדמות מצבים אליהם אנו עלולים להיקלע, כאשר לרוב משתמשים בטכניקה זו כדי לדמות משימות איתן אנו עתידים להתמודד .

דמיון מודרך הוא תחום שניתן ואף כדאי ללמוד לעומק – ככל שנעמיק בתהליך הלימוד, כך נוכל לתרגל את השיטה בצורה עוצמתית הרבה יותר, כאשר אנו יכולים להתרכז ביותר פרטים ולדמיין יותר תרחישים בהם ייתכן וניתקל.

טכניקה הקרובה מאוד לדמיון המודרך היא טכניקת NLP שבבסיסה המתרגל ניגש אל החלק התת-מודע שבמוחו במטרה להשתחרר מדפוסי התנהגות וקווי מחשבה המגבילים אותו מבלי שישים לב לכך. חלק מהחוויות שאנו חווים נצרבות בתת-המודע שלנו ומשפיעות עלינו בצורה משמעותית – בין אם על הצורה והטון בו אנו מדברים , על תנועות הגוף שלנו וכן על היכולת שלנו לבצע משימות בתחומים שונים.

לעתים כאשר אנו ניגשים לבצע משימה אנו מרגישים שאיננו יכולים לעשות זאת - מדובר בתוצאה של דפוסי התנהגות ש"רכשנו" עם השנים, אך באמצעות שימוש בטכניקת דמיון מודרך וכן בעזרת שימוש ב-NLP יש בכוחנו את האפשרות להתנתק מאותם גורמים המגבילים אותנו ולצלוח משימות שחשבנו שלעולם לא נוכל להתמודד עימן.

יום שלישי, 5 ביוני 2012

חיים כאופר – מעבר חד


שלום למשפחה היקרה שלי
 מה שלומכם?
 אני כבר בבית החדש ואני מאוד אוהבת אותו.
 כולם כל כך נחמדים ואדיבים אליי ומיד אחרי שהגעתי לבית הם עשו לי סיור, והכל מאוד הזכיר לי את הבתים הישראלים אצלנו, הרי אני יודעת שישנם שורשים כאלה במשפחה הזאת.
הם הראו לי את החדר שלי ומאוד התלהבתי ממנו ומתכולתו ובעיקר שיש לי שירותים ומקלחת משלי, שזה מה שהכי היה לי חשוב, הפרטיות שלי.
 האימא סייעה לי לפרוק את המזוודות ואתם לא תאמינו מה היה שם.......במזוודה שנסעה בטעות לתאילנד החליטו להשאיר לי חותם מזכרת ממשלת ארה"ב.
בגלל שאסור לנעול את המזוודות בארה"ב, ומזה אשמתי שהיא הוטסה לתאילנד ולא הייתה לי אפשרות לפתוח את המנעולים מניו יורק לשיקגו..אז הם פרצו לי אותם, שברו לי לחלקיקים כל דבר אפשרי שם, בין היתר את המתנות של הילדים, ולא רק זה, הם גם השאירו לי פתק ענק של אזהרה שזה לא יקרה בשנית.
לא ידעתי אם לבכות או לצחוק על המצב שלה מבפנים אבל אמרתי שעדיף ככה מאשר שהיא לא הייתה חוזרת בכלל.
 פיזרתי את התמונות של כולם כבר על לוח השעם וכך כל בוקר לפני שאני עולה אני יכולה לראות את הפרצופים של כולם!
 החדר שלי הוא ממש חממה, לא רציתי שהוא יהיה קר, אתם מכירים אותי אני צריכה סביבה נוחה וחמה כדאי להרגיש בבית, אחרי הכל זה הולך להיות הבית שלי בתור אופר בארה"ב לשנה שלמה.
 הרושם הראשוני מאוד עובד עליי ואני התרשמתי מאוד לטובה מהמשפחה הזו מהחיצוניות והפנימיות שהופגנה כלפי לאורך כל שעות הערב, הארוחה ועד לשעות  הקטנות של הלילה שהם עזרו לי לפרוק את המזוודה ולא סתם זרקו אותי למטה, במרתף, בחדר שלי.
שבוע הבא אני אכתוב מכתב לכולם ואפרט קצת יותר על מעלילותיי...
עד אז שמרו על קשר וכתבו לי גם אי מיילים.
כבר ביום השני נסעתי עם האימא לפתוח לי מספר ביטוח לאומי, זה כמו תעודת זהות שלנו בארץ, שמגיע הביתה לאחר שבועיים ולמעשה אי אפשר לעשות בלי זה שום דבר, לא רשיון נהיגה ולא לפתוח חשבון בנק.
לאחר מכן נסענו לפתוח חשבון בנק, על שמה לאופן זמני, המשכנו אחר כך לדואר, קניתי כמה מעטפות ובולים לארץ.
בשבוע הראשון בתור אופר למדתי להכיר את הילדים, לשחק איתם...האווירה סביבי הייתה כמו משפחה לא עבודה, מה שהנעים את הזמן ונתן תחושת נוחות.
עם חלוף השעות התחלתי לקבל טלפונים מאופריות ישראליות שגרות באזור...היועצת המקומית מעבירה מיילים לכלל האופריות שתחתיה, להודיע להם על הבנות החדשות שמגיעות וכך תמיד הן יכולות ליצור קשר עם הבנות שרק הגיעו ולרכך את כניסתן לאזור.
 בנוסף קניתי כרטיס טלפון בתחנת הדלק הקרובה לביתי ומדי יום נכנסתי לאינטרנט רק כדי לקבל חיוך וכוחות מחודשים.
 אם שכחתי לציין, לבית אליו הגעתי ישנו מספר לא קטן של חיות, דגים, חתולים, כלבים ותרנגולות...את כל זה ידעתי מראש אבל כמה נודניקים הם יכולים להיות..פששש......זה כבר משהו אחר.
 ביום השלישי האימא לקחה אותי לסיבוב של עשר דקות כדי לראות איך אני נוהגת....זה היה קצת מלחיץ למרות שידעתי שאני נוהגת טוב ובבטחה, זה עבר בשלום וכבר אחרי כמה שעות שלחה אותי עם הילדים לספרייה שנמצאת בקרבה מקום, אך משום מה לא רק שהסתובבתי 3 שעות בחיפוש אחריה גם לא מצאנו אותה...היום בדיעבד זה כל כך מגוחך לראות כמה היא קרובה, ממש מרחק של כמה בלוקים קדימה.
 השבוע הסתיים ברגשות מעורבים, לילה אחד הגיעה האופרית הקודמת שלהם, היא במקורה מגרמניה, לאחר שחזרה מטיול ברחבי ארה"ב עם החברות שלה, וערכה לעצמה מסיבת פרידה מהמשפחה.
 התחושות היו מאוד מעורבות, אני הרגשתי לא בנוח אז לא לקחתי בזה חלק והעדפתי לשבת בחדר...כמה שעות לאחר מכן היא עזבה ושני הילדים הקטנים לא הפסיקו לבכות כל הלילה, הרגשתי קצת לא בנוח כי גם לא הרגשתי במקום לגשת אליהם, הם בקושי הכירו אותי....
 וכמובן שהשבוע נחתם בביקור היועצת המקומית שהיה מלבלב וקבלת המשכורת הראשונה, שהייתה קצת יותר מהנדרש, אבל זה נדיר ולא קורה הרבה, תלוי על איזו משפחה נופלים.
 אז אחרי שבוע הלמידה, הכניסה החלקה וההכרה מסביב, מגיע לו שבוע חדש ועכשיו באמת מתחילה העבודה הקשה..להתחיל להתחבב על כולם ולעשות את העבודה על הצד הטוב ביותר.

רוצה להיות אופר בניו יורק? אופר אין אמריקה, תגשים לך את כל החוויות...פרטים באתר

יום רביעי, 16 במאי 2012

חיים כאופר - חגים


אצלי הכל טוב, החלטתי לספר לכם חוויותיי בתור אופר בחגי ארצות הברית.

היום היה חג ליל כל הקדושים, או כמו שאומרים "הלווין".
תמיד בסרטים הכל נראה כמו באגדה ולא מציאותי אבל נוכחתי לדעת שזה אכן כך מתקיים.
בסביבות השעה שלוש, אני והילדים קישטנו את הבית, שמנו בובות של רוחות רפאים על השיחים בקדמת הבית, שמנו פוסטרים של רוחות רפאים ומכשפות על החלונות, שמנו יד קטועה בקופסא בה שם כל בוקר החלבן את בקבוקי החלב ועוד כמה קישוטי פאר ופחד לאווירת החג.

לאחר מכן הילדים שמו על עצמם תחפושת ויצאו עם שקיות מגניבות ומיוחדות לחג, לקפץ בין הבתים השונים.
כמובן שביקשו תעלול או ממתק ותמיד קיבלו מלא מלא ממתקים, עד שכל העסק הפך להיות תחרות אחת גדולה בין האחים והחברים הסובבים.

אני נשארתי בבית על מנת לקבל את הילדים ומגיעים אלינו לשכונה וזה היה כל כך משעשע, מזמן לא נהניתי ככה, בייחוד שזה חג שמעולם לא חגגתי או התנסיתי בו.
מאוחר יותר הצטרפתי לילדים ולא התביישתי, לקחתי שקית ועברתי אחריהם מדלת לדלת וביקשתי את אותם הדברים, רק שאליי התגובות היו שונות, כמו: את לא בוגרת מדי לזה, או למה בדיוק התחפשת, היות ולא הייתה עליי שום תחפושת, אבל התעלמתי מהתגובות השונות כי לא באמת היה לי אכפת מהם אלה רק מההנאה החד פעמית שאותה אנצור לעד.

בנוסף אני חייבת לספר לך מה עבר עליי היום, את פשוט לא תאמיני, לא את ולא אף אחד אחר כמה הלב שלי "ירד למטה" היום וכמה פחדתי.
היום כשנכנסתי הביתה ראיתי שהשאירו הודעה במשיבון והם דיברו כל כך מהר, שמה שהבנתי היה רק את המילים: ג'ינס, ז'קט שחור , כביש מהיר ושיש לטלפן דחוף ל 911.

היום בבוקר נסעתי לסופר לקנות כמה דברים ונסעתי בכביש המהיר, כפי שההודעה במשיבון ציינה ולבשתי ז'קט שחור וג'ינס כחול, שוב כפי שההודעה ציינה.

נכנסתי ללחץ כי לא זכרתי שעברתי איזוהי עברה, אני הרי אופר שזו עבודה חוקית בארה"ב או שעברתי על המהירות המותרת, כי אני לא נהגת כזו ועדיין לא הבנתי את הנאמר בהודעה וחשבתי שמדובר עליי ושוב, מה מעבירים דו"חות דרך משיבון, לא יודעת כל העסק נראה לי מוזר, אבל עדיין הלב פעם בחוזקה.
בכל אופן בשיא הלחץ והפחד טלפנתי לאמא וסיפרתי לה על ההודעה והחששות שלי והיא טלפנה לברר ומה הסתבר?!
שזוהי הודעה שהשאירו לכולם וכי מדובר באדם חשוד שיש חשש שהוא רוצה לפגוע באזרחים חפים מפשע.
כשהיא סיפרה לי על זה לא הפסקתי לצחוק ונשמעה הנחה קלה מפי.
מיד היא שאלה "מה איש עם אקדח מרגיע אותך יותר מאשר לדעת שקיבלת דו"ח על מהירות?"....מיד צחקתי בשנית ואמרתי לה שכן, כי הייתי בצבא ושם מלמדים להתמודד עם האויב אבל לא עם שוטר.
טוב אני צריכה לזוז לפגישה שיש לנו עם היועצת המקומית...

שיהיה לכם סופ"ש נעים,

אוהבת דנה

רוצים לקרוא על עוד חוויות של אופרים בארה"ב? כנסו לאתר תרבותי, אופר